גלה את עקרון 90/10. הוא ישנה כליל את חייך (לפחות את הדרך בה אתה מגיב למצבים שונים).
מהו עקרון זה?
10% מחייך מורכבים מהקורה לך. 90% מחייך מורכבים מדרך תגובתך. לְמה הכוונה?
לרוב אין לנו שליטה על 10% מהקורה לנו. איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל.
אם טיסה שלנו תגיע מאוחר, הדבר יהרוס לחלוטין את לוח-הזמנים שלנו.
כשנהג "חותך" אותנו בתנועה הסואנת, על 10% מכך אין לנו שליטה. על 90% יש לנו שליטה.
כיצד? בעזרת תגובותינו.
אתה קובע את 90% הנותרים.
אין לך יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אך אתה יכול לשלוט בתגובותיך.
אל תאפשר לאחרים לשטות בך; שלוט בתגובותיך.
הנה דוגמא:
אתה אוכל עם משפחתך. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה עתה תלוי בתגובתך.
אתה מתרגז . אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה.
אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך.
אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס.
זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 15 דקות יקרות ו-250 ₪ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס.
בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך… כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית. יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר.
אתה מצפה כבר לשוב הביתה.
כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע? בשל תגובותיך בבוקר.
מדוע היה לך יום נורא?
[א] האם הקפה גרם לכך?
[ב] האם בתך גרמה לכך?
[ג] האם השוטר גרם לכך?
[ד] האם אתה גרמת לכך?
התשובה הנכונה היא [ד] : אתה גרמת לכך.
לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה.
תגובותיך בחמש הדקות הן שקלקלו כליל את יומך.
מה יכול היה לקרות וכדאי היה שיקרה?
קפה נשפך עליך.
בתך עומדת לבכות.
אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?"
אתה הולך לחדרך. אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום.
אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום.
הבחנת בהבדל?
שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה.
מדוע? בשל תגובותיך!
באמת אין לך כל שליטה על 10% מהקורה.
אך שאר 90% הם תוצאת תגובותיך.
הנה כמה דרכים ליישום עקרון 90/10:
אם מישהו אומר דבר-מה שלילי עליך, אל תספוג זאת. התעלם. תן ל"התקפה" להתכדר ולהתגלגל ממך והלאה כמו מים על זכוכית. אינך צריך לאפשר להערות שליליות להשפיע עליך. הגב בצורה נכונה ושום דבר לא יקלקל את יומך. תגובה בלתי נכונה מצדך עלולה לגרום לך לאבד חבר, לאבד את משרתך, להילחץ סתם וכו'.
איך אתה מגיב אם מישהו "חותך" אותך בכביש? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה הולם בחימה בהגה הכח? (מכר שלי, הכה פעם בהגה שלו עד ששבר אותו) האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? תנסה להתנגש בהם? למי איכפת אם תאחר לפגישה או למקום עבודתך בעשר דקות? למה לתת לנהגים גרועים לקלקל את נהיגתך?
זכור את עקרון 90/10. הוא עובד למענך.
נמסר לך שאתה מפוטר.
מדוע להפסיד שינה ולהתעצבן? זה יועיל לך במשהו?
השתמש באנרגיות שלך ובזמן שלך לחיפוש משרה אחרת.
הטיסה התאחרה. סדר היום שלך עומד להשתבש. מדוע להוציא את תסכוליך על הדיילות? הן אשמות במשהו? השתמש בזמנך למנוחה, לקריאה, ללימוד, להכיר את הנוסעים האחרים.
למה להילחץ? זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר.
אתה מכיר עכשיו את שיטת 90/10 . יישם אותה ותופתע מהתוצאות. לא תפסיד דבר משימוש בה.
השיטה הזו מצוינת. מעטים מאד מכירים אותה ומשתמשים בה. התוצאה: אנשים רבים סובלים מלחצים מיותרים, ממשפטים, מבעיות ומכאבי-לב. מעולם לא הייתה שיטה כה מוצלחת בחיים.
ימים גרועים רודפים ימים גרועים.
דברים נוראים קורים כל הזמן.
לחצים נפשיים, חוסר שמחה, יחסים גרועים.
הזמן מלא בדאגות.
כעס הורס ידידויות.
החיים משעממים ותכופות נראים אכזריים..
החיים אינם מהנים כלל.
מאבדים חברים אט אט.
התעודד! תוכל להשתנות! הבן את שיטת 90/10 ויישם אותה.
זה ישנה את חייך
הזהר ממשאיות אשפה
מתוך הרצאה של סטיבן קובי "הזהר ממשאיות אשפה"
עד כמה אתה מאפשר לשטויות של אחרים להשפיע עליך ולשנות את מצב רוחך?
האם אתה נותן לנהג גרוע, למלצר גס-רוח, לבוס בוטה או סתם לחבר לעבודה חסר רגישות, להרוס לך את היום?
אלא אם כן אתה רובוט, אני משער שדברים כאלה מקפיצים לך את הפיוזים.
יחד עם זאת, מסימניו של אדם מצליח זה עד כמה מהר הוא יכול לחזור ולהתמקד במה שבאמת חשוב.
לפני 16 שנה, למדתי את השיעור במושב האחורי של מונית בניו-יורק. הנה מה שקרה.
נכנסתי למונית בניו-יורק ובקשתי להגיע לתחנת הגרנד סנטרל.
נסענו בנתיב הימני כאשר מכונית שחורה יצאה בפתאומיות מחניה, ממש לפנינו.
נהג המונית שלי נאלץ להטיח את רגלו בכוח על דוושת הבלם,
המונית החליקה אך למזלנו החטיאה את אחורי הרכב שיצא מהחניה רק בסנטימטרים בודדים.
נהג המכונית השחורה, זה שכמעט גרם לתאונה, נענע בראשו בתנועה חדה והחל לצעוק ולקלל אותנו.
נהג המונית שלי, לעומתו, חייך ונופף אליו בידו. אני מתכוון שהוא באמת היה ידידותי.
לא התאפקתי ואמרתי לו: "הנהג הזה כמעט הרס את רכבך ואולי היה שולח את שנינו לבית החולים! למה הגבת בכזו ידידות?
ונהג המונית סיפר לי את מה שאני מכנה היום "החוק של משאיות האשפה".
מרבית האנשים הם כמו משאיות אשפה.
הם הולכים לכל מקום מלֵאֵי אשפה, מְלֵאֵי תסכולים, מלֵאֵי כעס ושבעי אכזבות.
וכשאשפתם נערמת, הם זקוקים לאיזה שהוא מקום כדי לרוקן אותה.
אם קורה שהם מרוקנים את האשפה עליך, ואתה הוא הכתובת, אל תקח את זה ברמה האישית.
פשוט חייך, נופף בידך, אחל להם כל-טוב והמשך הלאה.
כך תהיה מאושר יותר מאשר אם תריב איתם.
זה "החוק של משאיות האשפה".
התחלתי לחשוב, באיזו תכיפות אני נותן למשאיות אשפה לדרוס אותי ולהשליך את האשפה עלי?
גם חשבתי באיזו תכיפות אני לוקח את האשפה שלהם ומפזר אותה הלאה
לאנשים אחרים – בעבודה, בבית, ברחוב? ובאותו היום אמרתי לעצמי, "אני לא אעשה זאת יותר".
אני רואה משאיות אשפה כל יום ובכל מקום.
אני רואה את המטען שהן נושאות ואני רואה אותן כשהן מגיעות לרוקן את מטענן.
וכמו נהג המונית שלי דאז, אני לא הופך את זה למשהו אישי.
אני פשוט מחייך, מנופף בידי, מאחל להם "שיהיו בריאים" וממשיך הלאה.
מנהיגים טובים יודעים שהם צריכים להיות מוכנים לישיבה או לפגישה הבאה שלהם.
הורים טובים יודעים שהם צריכים לקבל את פני ילדיהם החוזרים הביתה מבית הספר בחיבוק ונשיקה.
מורים והורים יודעים שהם צריכים להיות נוכחים במלואם ובמיטבם עבור האנשים החשובים להם.
השורה התחתונה היא שאנשים מצליחים אינם נותנים למשאיות אשפה להשתלט על היום שלהם.
ומה יקרה לך כאשר יותר ויותר משאיות אשפה רק יעברו לידך ולא יעברו עליך?
זה נשמע קצת קשה לביצוע, כי תמיד קופץ לנו המשפט "מה אני פרייר? אני לא אשאר חייב".
אבל עובדה היא, שפעמים רבות התנהגותם של אחרים משנה את מצב רוחנו ומשפיעה על המשך היום.
ה'אשפה', במקרים רבים, היא באמת של אחרים ולמה מוכרחים להיגרר לשם? חומר למחשבה….
הבנתי:
במשך שנים הנחתי למשאיות אשפה רבות מדי להנחית עלי את תכולתן במקום מאוד מסויים בו אני נמצא.
לאורך זמן רב מדי ספגתי כאבי לב ותסכולים מרים, שילמתי מחיר נפשי גבוה מדי.
החלטתי:
לא רוצה יותר להיות הנמענת של הזבל אותו הן פורקות.
המון פעמים הזבל הזה בא ממחוזות שאינם קשורים אלי כלל.
מה לי ולזה, אני אעשה את המיטב שלי במקום הקטן והצנוע שלי, שיהיו בו ריחות טובים ונעימים.
זה הסיפור השני של סטיבן קובי. הראשון מסביר לנו כי כדאי לנו לשלוט בכעסים שלנו והשני מסביר איך להתגונן בפני הכעסים של אחרים.
כשאתה פונה למישהו והוא מגיב בצעקות וקללות יש לך שתי אפשרויות:
1 – לקלל ולבעוט בחזרה במלוא העוצמה
2 – לחייך אליו, לאחל לו יום טוב ולנופף לו לשלום.
אני מעדיף את האפשרות השניה
סיפור אמיתי שארע בבית-ספר באירלנד.
באחד משיעורי החברה, בקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר, למחרת היום, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה. משהביאו התלמידים את הנדרש הטילה עליהם המורה משימה:
בחרו תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם, שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם.
התלמידים אספו תפוחי אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות ראוי לציין, היו כבדות מאוד.
כמצוות המורה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במהלך שבוע שלם: לבית-הספר, לחוגים למגרשי משחקים, לחברים ואפילו אל מיטתם בלילה.
הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום במהלך שבוע, הבהירה לתלמידים היטב מה הוא "המשקל" שהם נושאים עמם לכל מקום ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית, במקומות שונים ומביכים...
ובאופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות "שנפרדים" מסביבת קירור ו"מטיילים" להם בעולם...
הפכה תכולת השקית במהלך השבוע - לעיסה דביקה וריחנית.
מטאפורה זו, מתארת בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמנו ועל גישתנו השלילית למצבים שונים.
לעיתים קרובות אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה" שאנו נותנים להם,
אז זכרו עכשיו זה ברור כי זו "מתנה"... שאנו מעניקים לעצמנו...
לסיכום – לכעוס זה לא טוב, להגיב לכעס של האחר גם לא טוב ולגרור איתנו כעסים ממש לא כדאי.
היכולת לבחור
מספרים על אדם בן 40 שמאס לו בחייו והחליט ללכת לאלוהים ולבקש ממנו חיים אחרים. בדרכו הוא פגש עץ יבש ושאל אותו: איך החיים?
ענה העץ: על הפנים, אני מתייבש המים לא מגיעים אליי.
אני הולך לאלוהים, השיב האיש, ואדבר איתו גם בשבילך.
באמצע הדרך לאלוהים פגש האיש בחורה עצובה יושבת ליד בית גדול. איך החיים? שאל אותה.
מאכזבים, השיבה, אני יושבת לבד ושום בחור לא מגיע.
אני בדרך לאלוהים ואדבר איתו גם בשבילך, הבטיח לה.
לקראת סוף הדרך פגש האיש שועל כחוש, שהתלונן שאין מה לאכול. גם לו הבטיח האיש שידבר עם האלוהים בעניינו.
הגיע האיש לאלוהים ושטח לפניו את טענותיו. אמר לו אלוהים: אני משנה לך את המזל, אבל תהיה מספיק חכם לתפוס אותו. אלוהים גם צייד אותו במכתב לכל אחד משלושת האומללים שפגש בדרך.
האיש מגיע לעץ היבש ומגיש לו את המכתב מאלוהים, העץ מעיין במכתב ואומר לו:
אלוהים כתב שלא מגיעים אלי מים כי יש שקית מלאה ביהלומים שתקועה בין השורשים לבין המעיין.
אולי אתה מוכן לעזור לי לחלץ את השקית?
אני מצטער, משיב האיש, אין לי זמן, אלוהים אמר לי שהוא שולח לי את המזל ואני חייב למהר לתפוס אותו.
בהמשך דרכו פוגש האיש את הבחורה שאומרת לו: אלוהים כותב לי שהגבר הראשון שיסכים להתחתן איתי יזכה בכך שאלוהים יהפוך את שנינו לעשירים ומאושרים. אולי אתה מוכן להיות בן זוגי?
אני מצטער, משיב האיש, אלוהים אמר לי שהוא שולח לי את המזל אני חייב לרוץ לתפוס אותו.
ואז פוגש האיש את השועל ומוסר לו את המכתב שלו, השועל מעיין במכתב ותופס את האיש בגרון. רגע לפני שהאיש מאבד את הכרתו, הוא רואה את מכתבו של השועל ובו נכתב : " כשיגיע האידיוט תאכל אותו".
כולנו באים לעולם בלי שישאלו אותנו, להורים שלא בחרנו, ולתרבות שאנחנו הופכים להיות חלק ממנה והיא תורמת לזהותנו. אפשר לקרוא לנסיבות של תחילת חיינו בשם גורל אך נתינת הערך לחיים תלויה בסופו של דבר רק בנו.
לא פעם שאנו שואלים אנשים מה נשמע? איך החיים? אנו מקבלים תשובות בנוסח: מתגלגלים, סוחבים, החיים בזבל ואפילו החיים במיץ של הזבל…
יש אנשים שחווים את חווית חייהם מעמדה פנימית של קורבן. אין להם הרגשה שיש להם אפשרות ליצור חוזה עם החיים באופן שיבטא את הרצונות ואת השאיפות שלהם, והתחושה שהם יכולים להשפיע על "המזל".
זיגמונד פרויד אמר כי בתכנית בריאת העולם אין אושר ומי שבונה ציפיות מהחיים מזמין לעצמו אכזבות, לעומתו,הפסיכולוג אלפרד אדלר ראה את החיים אחרת, "הכול יכול להיות אחרת" הוא אחד מהמשפטים המפורסמים שלו. בניגוד לפרויד, אדלר טען כי לאדם יש את היכולת לבחור בכל רגע מחייו לעשות אחרת.
אנשים רבים חוששים ליזום שינויים בחייהם, לעשות חשבון נפש אמיתי, לפעול אחרת ובעצם בעצם העובדה שהם לא פועלים הם למעשה בוחרים שלא לבחור, ולכן הם חיים את החיים בהרגשה ש'זה לא זה' אך עם חוויה של שיתוק פסיכולוגי שמונע מהם להשפיע על חייהם.
עלינו לפעול באופן אחראי ולהשפיע בצורה חיובית על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו על מנת להרגיש כל יום מחדש שמותר לטעות ואפשר לתקן.
רוצים להיות מאושרים יותר? תתחילו בלכבות את הטלוויזיה
עם העלייה ברמת החיים עלה גם מספר שעות הפנאי. אך במקום למלא אותן בפעילויות משמחות אנו מעבירים אותן בצפייה בשידורים חוזרים של "חברים".
צפייה בטלוויזיה היא פעילות זולה, שאינה מייצרת מתח או דורשת מאמץ. ואולם דווקא פעילויות אקטיוויות יותר ופעילויות חברתיות יעזרו לנו להרגיש טוב יותר
לטלוויזיה יש השפעה שלילית על תחושת האושר שלנו, משום שהיא באה על חשבון מערכות יחסים עם אנשים אחרים. הזמן שאנו מקדישים לצפייה בטלוויזיה אינו בא לרוב על חשבון שעות העבודה, אלא על חשבון השעות שבהן היינו יכולים לבלות עם המשפחה ועם החברים.
הטלוויזיה פוגעת בקשרים החברתיים באופן עקיף, משום שהיא מקטינה את הצורך בהם. הטלוויזיה מספקת – בחינם וללא מאמץ – רשת וירטואלית של מערכות יחסים ואינטראקציות שנוטה לשמש תחליף לקשרים חברתיים אמיתיים.
ויליאם שייקספיר אמר:
"אני תמיד מרגיש מאושר, אתה יודע למה?
כי אני לא מצפה לשום דבר מאף אחד.
לחכות תמיד כואב.
הבעיות אינן נצחיות, תמיד יש להן פתרון, הדבר היחיד שאין לו תרופה הוא המוות."
אל תאפשר לאף אחד להעליב אותך, להשפיל אותך או להפחית את ההערכה העצמית שלך.
צעקות הן כלי של פחדנים.
יש אנשים שחושבים שאנחנו אשמים בבעיות שלהם.
אנחנו צריכים לזכור שאחרי החושך האפל והבדידות תמיד מגיע האור והטוב.
לפני שמגיבים... לנשום עמוק...
לפני שתדבר... תקשיב;
לפני שתעביר ביקורת... תבחן את עצמך;
לפני כתיבה... תחשוב טוב;
לפני שאתה פוגע... תוותר...
לפני שאתה מת... תחייה LIVE!!
היחסים הטובים ביותר אינם יחסים של אדם מושלם, אלא של מי שלמד ולומד לחיות,
עם הפגמים של האחר ומתפעל ומפרגן לאיכויות שלו למרות הפגמים.
אם אתה רוצה להיות מאושר, אתה צריך לעשות מישהו מאושר;
אם אתה רוצה לקבל, אתה צריך לתת קצת מעצמך,
אתה צריך להקיף את עצמך באנשים טובים ולהיות אחד מהם.
זכור, לפעמים, כאשר אתה לא מצפה לזה, יהיו מי שיגרמו לך לחוות חוויות טובות!
לעולם אל תבזבז את ההווה שלך על עבר.
אדם חזק יודע איך לשמור על סדר בחייו. אפילו עם דמעות בעיניו, הוא מסתגל לומר בחיוך: ברוך השם הכל טוב.
